החלטה בתיק מ"ת 15258-06-13 - פסקדין

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996.

נגד המשיבים פרג' כליב, יליד 1991 (להלן - " משיב 1"), מוסטפא נעים, יליד 1992 (להלן - " משיב 2") ונאאל עכאוי, יליד 1983 (להלן - " משיב 3") הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה (לפי סעיפים 329(א)(2) + 29 לחוק העונשין) וכן עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות (לפי סעיפים 380 + 382(א) + 29 לחוק העונשין).

על פי המתואר באישום, ביום 25.5.13 נסעו המשיבים יחד עם אדם נוסף ברכב בו נהג משיב 1 בכפר שייח-דנון. המשיבים הבחינו באדם בשל ע.ע.א.ע. (להלן - " המתלונן"), שבינו לבין משיבים 1 ו-2 שרר סכסוך, כשהוא מתהלך בעזרת קביים, זאת עקב פצעתו בגין ירי לעברו. המשיבים נסעו לעבר המתלונן, פגעו בו בעזרת הרכב והפילו אותו ארצה, לאחר מכן יצאו מהרכב והחלו להכותו נמרצות בכל חלקי גופו, לאחר מכן גררו אותו על הכביש, וכשינסה להתנגד, משיב 2 תפס אותו ברגליו, וכתוצאה מכך נפל.

כתוצאה מהמעשה נגרמו למתלונן שפשופים בחלקים שונים בגופו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המבקשת למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם.

המבקשת טענה כי בידיה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים, ובראשן עדותו של המתלונן אשר מסר את גרסתו לאירוע. בנוסף קיימת גם עדותו של עד ראייה, חאלד בדר, שנכח במקום ונתן גרסה לשוטרים סמוך לאחר המעשה. משיבים 1 ו-3 מכחישים את המיוחס להם, ואילו משיב 2 קשר את עצמו למקום האירוע וטען כי המתלונן זרק לעברו אבן ופצע אותו.

המבקשת טענה למסוכנותם של המשיבים הנלמדת מנסיבות ביצוע העבירה שעניינה אלימות חמורה תוך שימוש בנשק - כאשר לפי הפסיקה, בנסיבות מסוימות הרכב נחשב לכלי נשק, מה שמקים חזקת מסוכנות סטאטוטורית. 

עוד טענה המבקשת כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, זאת לנוכח הסכסוך הקיים בין המשיבים למתלונן, וכן נוכח העדויות הקיימות המחזקות את אותו חשש. המבקשת הפנתה לכך שמשיב 3 הורשע בביצוע עבירה דומה לזו המיוחסת לו בכתב האישום.

המשיבים הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה, אם כי העלו מספר טענות לעניין הראיות, שברצונם להעלות במסגרת ההליך העיקרי.

משיבים 1 ו- 3 ביקשו לשחררם לחלופת מעצר. משיב 1 טען כי הוא בן 21 ונעדר עבר פלילי. לטענתו הגיע לחקירה מיוזמתו, וסיפר כי מתנהלת נגדו קנוניה מצד המתלונן ומקורביו. אילו משיב 3 טען כי לחובתו הרשעה אחת בלבד, ומדובר במסוכנות נקודתית כלפי המתלונן.

משיב 2 טען כי הוא בחור צעיר ללא עבר פלילי. באשר לנסיבות האירוע, לטענתו הוא פנה לרכז המודיעין על מנת לדווח לו על תקיפה מצד המתלונן, ולאחר שפנה לקבלת טיפול רפואי הוא נעצר. הוא ביקש לשחררו לחלופת מעצר והוא מוכן לעמוד בכל התנאים המגבילים שיוטלו עליו. 

דיון והכרעה

על אף הסכמת הצדדים בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית, עיינתי בחומר הראיות ושוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס סיכוי של ממש להוכחת  אשמתם של המשיבים. אצין את גרסת המתלונן, גרסתו של העד באדר וגרסת המשיב 2 הקושרות את המשיבים למעשים המיוחסים להם. לא מצאתי צורך להרחיב ולדון בראיות בהעדר מחלוקת לעצם קיומן.

לעניין עילות המעצר, שוכנעתי כי מסוכנותם של המשיבים היא רבה. נסיבות ביצוע העבירה, שעניינה דריסתו של אדם ההולך בעזרת קביים, לאור יום, ותקיפתו לאחר שדרסו אותו, מעידות על מסוכנות ספציפית כלפי המתלונן, וכן לא מן הנמנע לסבור כי מתקיימת גם מסוכנות כללית, לאור נסיבות ביצוע העבירה.

יתרה מכך, מחומר הראיות עולה חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט [ראו לעניין זה את מזכרו של רס"מ מוחמד שנאן מיום 31.5.13 לפיו העד חאלד בדר אינו מעוניין למסור הודעה לאחר שככל הנראה הופעל עליו לחץ]. בנוסף, נראה כי לאור הסכסוך השורר בין המתלונן למשיבים, ולנוכח מגוריהם של כל המעורבים באותו כפר (למעט משיב 2 שמקום מגוריו הוא באבו סנאן, סמוך לשייח-דנון), נראה כי חשש זה הוא אינהרנטי.

לעניין החובה לשקול חלופת מעצר, סבורני כי מודבר במקרים בהם לא ניתן לשלול על הסף את שחרורם של המשיבים לחלופה, אם כי יש לבחון את קיומה של חלופת מעצר אשר יש בה כדי לאיין את עילות המעצר, זאת בעזרת הגורמים המקצועיים של שירות המבחן.

לבית המשפט הוצעו חלופות מעצר בחיפה ובאבו סנאן. במקרה זה על חלופת מעצר שתיבחן להיות מרוחקת מכפר שייח-דנון. לפיכך, החלופה שהוצעה בחיפה עונה, לכאורה, על דרישות המרחק.  חלופה שהוצעה באבו סנאן אינה עונה על דרישת המרחק המינימאלי. עם זאת פתוחה הדרך להציע חלופות נוספות שיהיו במרחק סביר מזירת האירוע. מובן כי כל חלופה שתוצע צריכה להיות בפיקוחם של מפקחים ראויים ללא עבר פלילי. בית המשפט ישקול, בשים לב לכל חלופה שתוצע, גם את הצורך בפיקוח אלקטרוני וכן את רמת הבטוחות הכספיות שידרש כל משיב להפקיד.   

בשים לב לאמור, אני מורה כדלקמן:

1. כל המשיבים יציעו בהקדם חלופות מעצר אשר יהיו מרוחקות מרחק סביר שלא יפחת מ 25 ק"מ מהישוב שייח דנון, החלופות יכללו פיקוח אנושי ויהיו מותאמות לפיקוח אלקטרוני, זאת ככל שבית המשפט יורה לעשות שימוש באמצעי פיקוח זה.